עד לא מזמן, נהוג היה לומר כי יין איכותי במיוחד ניתן להפיק מענבים שגדלו בקו הצפוני ביותר של אזור גידול הזן (בחצי שלנו של הכדור, כמובן). עם ההבשלה האיטית נשמרה החומציות הטבעית והתאפשרה הגעה למורכבות ארומטית נהדרת. בשנים האחרונות, מזיזה ההתחממות הגלובלית את הקו הזה במהירות, ושאלת ההתמודדות עם קרינת שמש, עם טמפרטורות גבוהות ולא אופייניות, ועם מחסור במים, הופכת להיות קריטית גם באזורים שבהם תמיד נאבקו כדי להגיע להבשלה מלאה.
שינויי האקלים בעולם שוב מפנים זרקור אל החקלאות המדברית הישראלית והמחקר שמלווה אותה, ועיני כורמי העולם כולו נשואות אל עמיתיהם הישראליים על מנת ללמוד מניסיונם המצטבר. גם אנחנו בצ׳ירז, שעומדים בהשתאות לצד כורמי המדבר שלנו, מלווים בציר אחר בציר את התוצאות בכרם וביקב וכן את תהליכי הסקת המסקנות. לכן, משמח אותנו מאד להכיר לכם היום יקב דרומי נוסף, מואה ממושב צופר, שהוא למעשה היקב הראשון בערבה.
צביה ויהודה פרידמן נפגשו בקיבוץ מפלסים, שם גדל יהודה, ואליו הגיעה צביה במסגרת גרעין נח"ל. בתחילת שנות ה-80 הם התחתנו ועברו להתגורר במושב צופר בערבה, מחוברים במחשבה הציונית-חלוצית להפריח את השממה. כיום הם מתפרנסים מגידול פלפלים לייצוא, אם כי העיסוק ביין ובאירוח הקשור ליין תופסים נתח גדל והולך מזמנם.
ההיכרות עם עולם היין נעשתה דרך בן זוגה של הבת דנה, אלעד כץ, שהיה המנכ״ל של יקב קסטל, וכיום שותף ביקב עגור. אלעד ודנה היו מגיעים לערבה עם בקבוקי יין ועם תשוקה גדולה, בה הדביקו את שאר בני המשפחה. הרוח היזמית-חקלאית והרצון להתחדש מלוות אצל יהודה בסקרנות גדולה. הוא למד עשיית יין אצל ניר שחם ביקב הלימודי שורק, ולאחר מכן, יחד עם צביה, קיבל הזוג החלטה להקים יקב במבנה ששימש בעבר כבית אריזה לפלפלים. חדר החביות ומקרר המכלים שימשו לקירור פרחים בתקופה שעוד גידלו פרחים בשדות היקב המשפחתי. שם היקב, אם שאלתם את עצמכם, ניתן לו על שמה של העיר-מצודה העתיקה מואה, ששרידיה נמצאים היום דרומית למושב צופר. בעבר הייתה מואה אחת מהנקודות ששלטו על דרך הבשמים הנבטית שעברה בעת העתיקה דרך מדבריות ערב והנגב בואכה לחוף הים התיכון באזור עזה.
״מהבציר הראשון ידענו שאנחנו רוצים לבטא את הטרואר המיוחד של המדבר שלנו" אומר יהודה. "שאפנו שהיינות ייצגו את אזור הנגב והדרום. לכן בחרנו ממיטב הכרמים שבהר הגבוה, בכרם הרוחות ובחוות ממשית, והם מטופלים על ידי הכורמים בשותפות ארוכת טווח שהחלה עוד לפני הקמת היקב. כחקלאים מזה 30 שנה אנחנו מיטיבים להעריך יבול איכותי ומגדלים מקצועיים״
בכרמים נטועים זני מלבק, קברנה סובניון, סירה, קברנה פרנק, סוביניון בלאן, שרדונה ושנין בלאן, בגובה ממוצע של 800 מטר. האדמה היא אדמת לס מדברית, עשירה במינרלים המייחדים את הענבים מהאזור. הגפנים זוכות למשרעת טמפרטורות רחבה ביותר בין יום ולילה ובין חורף וקיץ. ההשקיה מנהלת את משק המים ואת צימוח העלים. כל אלו יחד הם המעניקים לענבים את אופיים המדברי הייחודי.
הבציר ידני בלבד, ונעשה בשעות הקרירות יותר של המדבר, כלומר לקראת שקיעה או לפנות בוקר ולאחר מכן מובלים הענבים ליקב בצופר. כחלק מהרצון לייצר יינות אזוריים ייחודיים, שיתאימו לשתייה בכל מזג אוויר, אך במיוחד באקלים המדברי הלוהט, מרבית היין של מואה הינו יין 'קר'- קרי רוזה ולבנים. בבציר 2020 נוספה ליקב אמפורה, כד חרס גדול, שיהיה חלק מתהליך הכנת היין ביקב. החרס מהווה מקום הבגרה עדין יותר ופחות מתערב מחבית העץ, מה שמאפשר ליין להתעגל ולהפוך נעים לשתייה, תוך השפעה מינימלית שכולה שורשית וטבעית. יקב מואה הוא יקב משפחתי קטן שהתחיל את דרכו בבציר 2015 בייצור 5000 בקבוקים. מאז עולה הייצור בהדרגה, ובשנה האחרונה הגיע להיקף של 10,000 בקבוקים. יין הסירה האדום הפתיע ושימח אותנו מאד, ואיתו בלט גם יין ה״בלאן״ של היקב ואנחנו ממש נרגשים לחשוף אותו עבורכם כחלק ממשפחת צ׳ירז. ואם אתם מטיילים בערב אל תפספסו ביקור ביקב ומסרו דש חמה לצביה ויהודה.